מעטים הם האנשים שחייהם שזורים באופן כה עמוק ומוחלט בסיפורה של תקומת ישראל כמו יהודה דקל. מסלול חייו – החל מנעוריו כלוחם פלמ"ח, דרך הקריירה הענפה שלו כאדריכל התיישבות, ועד למפעל ההנצחה שהותיר אחריו – מהווה התגלמות מובהקת של חזון הציונות המעשית. דקל, יליד שנת 1929 ובן לאחת מהמשפחות המייסדות של העיר הרצליה, התגייס בנעוריו לכוח המגן והפך ללוחם מסור בפלוגה ב' של הגדוד השלישי בחטיבת יפתח. המסגרת החברתית שאליה השתייך הייתה "הכשרת הצופים" בקיבוץ דפנה, קבוצה שספגה מכה אנושה וחסרת תקדים בקרבות נבי יושע.

בליל ה-20 באפריל 1948, בקרב השני על משטרת נבי יושע, איבד דקל רבים מחבריו הקרובים ביותר. אלו לא היו רק אחים לנשק; היו אלו נערים שעמם חלק ספסל לימודים מאז ימי הגן, נערים שאת שרידיהם הוא וחבריו נאלצו לאסוף "זוגות-זוגות" חודש לאחר מכן. הטראומה של אובדן החברים וההקרבה ההדדית העילאית שגילו נחרתו בנפשו של דקל כציווי מוסרי. מאותו רגע, הוא נשא עמו חלום אחד שלא הרפה ממנו: להקים באתר הקרב מוזיאון שלא יספר רק על טקטיקה צבאית, אלא יעמיד במרכזו את הערך האנושי והמקודש של ה"רעות".

עם תום מלחמת העצמאות, דקל פנה להגשמה אזרחית. הוא היה בין מייסדי קיבוץ יראון שבגליל העליון, למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" והשלים תואר מוסמך במדעי החקלאות באוניברסיטה העברית בהצטיינות יתרה. בעת שהתכונן לצאת ללימודי דוקטורט בארצות הברית, גויס דקל על ידי ד"ר רענן וייץ למשימה לאומית דחופה: תכנון והקמת חבל לכיש. מנקודה זו החלה קריירה ענפה בת עשרות שנים במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. הוא נחשב לאחד האבות המייסדים של חבלי לכיש והנגב, ממתכנני חבל ירושלים, גוש עציון והבקעה. כשהתמנה למנכ"ל המחלקה להתיישבות (1981-1989), פעל במרץ לקידום יזמות, והיה חלוץ בפיתוח רעיון ה"צימרים" ותיירות הפנים ביישובים החקלאיים. במקביל לעשייתו האזרחית, המשיך לשרת במילואים ואף לחם כמג"ד שריון במלחמת יום הכיפורים.

על אף פועלו האדיר בבניין הארץ, דקל מעולם לא שכח את חבריו שנפלו. הוא שימש כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, וחיבר את ספר התיעוד המקיף "מצודת כח – רעות תחת אש". במשך למעלה מעשור השקיע מאמצים כבירים כדי להגשים את חלום מוזיאון הרעות, רתם מוסדות ואישים, ונלחם בבירוקרטיה. יהודה דקל נפטר בינואר 2008, לאחר התמודדות עם מחלה קשה, ולא זכה לראות את המוזיאון קורם עור וגידים. אולם, מאמציו נשאו פרי: ב-10 בינואר 2014, בדיוק ביום השנה השישי לפטירתו, נחנך "מוזיאון הרעות" בנבי יושע – מגדלור של זיכרון ומורשת שהוקם בזכות התעקשותו של איש פלמ"ח אחד שהבטיח לזכור, וקיים.