ה-20 באפריל 1948 ייזכר לנצח כאחד הימים המדממים והטראגיים ביותר בתולדות הפלמ"ח והמאבק על צפון הארץ במלחמת העצמאות. ביום זה הגיע לשיאו הקרב השני לכיבוש משטרת נבי יושע, מבנה טיגארט מסיבי שהוקם על ידי הבריטים כדי להגן על גבול הצפון מול לבנון, אך נמסר עם עזיבתם לידי הכוחות הערביים המקומיים ואנשי "צבא ההצלה". השליטה במצודה העניקה לערבים יתרון טקטי מוחלט על עמק החולה ועל הדרכים המובילות ליישובים המבודדים באצבע הגליל, ובראשם רמות נפתלי ומנרה, שניצבו תחת איום קיומי.
לאחר כישלון הניסיון הראשון לכיבוש המצודה ב-15 באפריל, שבו נהרגו ארבעה לוחמים, הוחלט בפיקוד "ההגנה" כי יש לכבוש את היעד החיוני בכל מחיר. ההכנות לקראת ה-20 באפריל היו קפדניות ומדוקדקות. בבוקר ה-19 באפריל ערך מטוס "פרימוס" של טייסת הגליל גיחת צילום מיוחדת מעל המצודה. כבר בשעות הצהריים הונחו תצלומי האוויר העדכניים בפני מפקד הגדוד השלישי של הפלמ"ח, מולה כהן. על בסיס צילומים אלו נבנה מודל תלת-ממדי מדויק של היעד, שבעזרתו תודרכו הלוחמים בקיבוץ חולתה טרם יציאתם לפעולה.
תוכנית ההתקפה הייתה מורכבת וכללה שני מאמצים עיקריים: כוח אחד נועד לביים התקפת הסחה רועשת מכיוון דרום כדי למשוך את תשומת הלב של מגיני המצודה, בעוד הכוח השני, כוח הפריצה העיקרי, תוכנן להתקרב בחשאי מאזור הוואדי הצפוני – שהוגדר בטעות כ"שטח מת" תצפיתית. מטרתו הייתה לחתוך את גדרות התיל, להניח מטעני חומר נפץ בצמוד לקיר הבטון הצפוני, ולפרוץ פנימה. אולם, המציאות בשטח טפחה על פני הלוחמים באכזריות. מגיני המצודה גילו את כוח הפריצה ופתחו עליו באש תופת קטלנית מחרכי הירי. הפריצה נכשלה, וחומר הנפץ לא חדר את חומת הבטון המסיבית.
ההסתבכות הייתה מיידית. לוחמי פלוגה ב' של הגדוד השלישי, רובם צעירים מ"הכשרת הצופים" של קיבוץ דפנה, נלכדו בשטח נחות ללא מחסה ראוי. למרות הפקודה הכללית לסגת לאור ההסתבכות והאור שעלה, רבים סירבו להותיר את חבריהם הפצועים מאחור. הנסיגה הכאוטית גבתה קורבנות רבים נוספים. בסך הכל נהרגו באותו בוקר נורא 22 לוחמים. הטרגדיה התעצמה לנוכח העובדה שהכוחות הנסוגים נאלצו להותיר מאחור 19 מגופות חבריהם מוטלות בשטח שבשליטת האויב. בצהרי ה-20 באפריל, סביב השעה 14:00, יצא מטוס סיור קל וחג מעל האזור במשך שעה וחצי בתקווה לאתר ניצולים, אך כפי שתיאר הטייס משה פלד: "לצערנו, לא מצאנו איש". המצודה נכבשה לבסוף רק בקרב השלישי בחודש מאי. לזכר 28 הלוחמים שנפלו בכלל הקרבות על ההר, הוסב שמה ל"מצודת כ"ח", עדות נצח למחיר הכבד ששולם עבור עצמאות ישראל.
